אאו ובו מודים שהם לא בינאריים ב-No Longer Home. הם רוצים שיפנו אליהם בתור "הם". מבחינה נושאית, המשחק עוסק בפרידות, התאבדות והתבגרות. המשחק פותח על ידי Humble Grove. המוציא לאור הוא עמית למטייל.
הגיבורים ב"לא עוד בית".
במשחק יש אלמנטים רבים של הצבע ולחיצה. עם זאת, מה שתמיד שונה בהשוואה לנקודה ולחיצה קונבנציונלית הם רכיבי הפאזל החסרים. אתה לוקח בתורו את התפקיד של או או בו. עם האופי המתאים אתה עובר בין הדירות. אאו חוזר ליפן ובו לבית הוריו. סיימת את הלימודים ואתה מחפש אוריינטציה.
השליטה
אתה שולט בשתי הדמויות עם העכבר. אתה יכול לנווט את המצלמה עם A או D. אתה יכול לדבר עם כמה אנשים. המשחק לא מציע יותר משחק. המילים באנגלית ועוסקות בפרידה ובפחד. אבל מדברים גם על דברים חדשים.
הסיפור ב"לא עוד בית".
הסיפור עוסק בפרידות ופחד וגם על מה שעתיד לבוא. בפרט, אי הוודאות מטופלות כאן על ידי שני הגיבורים. בנוסף, שני התווים אינם בינאריים. הם אינם תופסים את עצמם כזכרים לחלוטין או כנקבים לחלוטין.
לא בינארי
אאו היא עקרת בית טובה ביפן ותוהה היכן נמצאת הנייטרליות המגדרית בשפה. בו הוא החלק הגברי, אבל הוא גם לא ממש נותן הרבה תובנות לגבי איך זה להיות כמוהו. הפרספקטיבה הזו של אאו למעשה חסרה גם כן. המשחק נמשך לא יותר משעתיים.
Fazit
הצליל של No Longer Home מעוצב להפליא. האמור יכול להיות עמוק יותר ואינו נותן מספיק מידע על איך זה להיות לא בינארי. פרידות, פחדים, התחלות חדשות והעבר הם נושאים שרוב האנשים יכולים להתייחס אליהם. למרות שזה משחק נחמד בין לבין, הוא לא יוצא מן הכלל ובמיוחד בעידן הזה, כשהנושא מעורר שוב ושוב דיונים, אפשר לתהות האם היבט המודעות העצמית לא יכול היה לעלות יותר לקדמת הבמה במשחק.
בוא נלך ל מאמר על המפתח Humble Grove
לחץ כאן לקבלת אתר האמבל גרוב